'%D7%9C%D7%92%D7%A2%D7%AA%20%D7%91%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D':%20%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%AA%20%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%AA%20%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%AA%20%D7%90%D7%99%D7%98%D7%97%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%A9%D7%AA%20%D7%9C%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%91%D7%A0%D7%94.

'לגעת בחיים': תערוכת יחיד לאמנית יפית איטח המוקדשת לזכרו של בנה.

צחי איטח ז”ל, היה החייל האחרון שנפל על אדמת לבנון לפני הנסיגה. ב־11 בפברואר 2000, בצהרי יום שישי, הוא ורועי כהן, חברו ליחידת הפלחה”ן (פלוגת החבלה וההנדסה) של גבעתי, עלו לעמדת השמירה במוצב הבופור. טיל שנורה לעברם הרג את איטח במקום ופצע את כהן באורח אנוש.
מאז מותו של בנם, יפית, אריה ושאר בני משפחת איטח עוסקים בהנצחה לאורך כל השנה, בין אם בהרצאות בבתי ספר, ברשויות מקומיות ובבסיסי צה”ל, בין אם בהפקת אירועי זמר ונגינה ובין אם בהוצאת ספר ילדים לזכרו והענקת מלגות מוזיקה על שמו של איטח ז”ל. דמותו של צחי וסיפור היחידה כולה הונצחו גם בספר “אם יש גן עדן” שכתב רון לשם, ובהמשך בסרט “בופור”, שביים יוסף סידר.
“בשנת 99’ כתבתי סיפור על ילד שמעניק מתנה למדינה, ולאחר שצחי נהרג, הבנתי שגיבור הספר הוא צחי שלי בעצם”, אומרת אמו יפית. “זה סיפור ערכי, מלא בנתינה, בדיוק כפי שצחי היה”.
נדרשו לה עשר שנים להוציא לאור את ספר הילדים “מתנה למדינה”, וכיום הוא כבר בדרך למהדורה שלישית. לאורך השנה היא מגיעה לבתי ספר ברחבי הארץ עם הספר, והיא אף פתחה דף פייסבוק, שבו הורים וילדים מצלמים עצמם קוראים בספר ומספרים על החוויה. “המתנה הפרטית שלי למדינה כבר ניתנה, וכיום אני מקווה שבעזרת הספר אתן גם מתנה לחנך את הדור הצעיר לאהבת הארץ וערכיות”, היא אומרת. “אם זה יהיה המוטיב שלנו, יהיה פה טוב יותר”.
הסיפור של סמל צחי איטח ז”ל הוא סיפור של הנצחה. סיפורם של הורים, שכבר שנים רבות מבקשים שבנם לא יישכח ועושים הכול כדי לשמר שם, פנים וקווים לדמותו. הנצחה פעילה ויומיומית, שמטרתה להנחיל לכל אדם בארץ את אישיותו של איטח וערכיו לאהבת אדם ומולדת.
מאז מות בנה, משתתפת יפית בחוג ציור ותערוכתה השישית במספר העונה לשם 'לגעת בחיים ' מוקדשת לזכרו של בנה. בהנחייתה של האמנית לינה גולן למדה יפית להתרחק מעט מהציור הנרקם והולך, ולנסות לגלות מה הוא טומן בחובו. פעולה זו היא החושפת ומגלה את הדימויים שאולי הינם דימויים העולים מן התת מודע ואשר יכולים להתפרש לכיוונים רבים.
"ציוריה של יפית ניחנים בצבעוניות עזה, שילובי הצבעים נעימים לעין והמתבונן נמשך לצלול פנימה, כמעט לשקוע בחלום"-אומרת לנו סיגל מאור, אוצרת התערוכה-" היא אינה מתכוונת לבטא תוכן מסוים דרך ציוריה, אלא פשוט לצייר את מה שהיא מרגישה. המתבונן הרגיש יחוש בצעקה, במאמץ לגעת בחיים ולהישאר אופטימית למרות הכאב. "
ציוריה של יפית משתייכים לז'אנר הציור האינטואיטיבי, שכשמו כן הוא- יצירה מתוך הרגש, מתוך הלב. ציור זה מתאפיין בצבעוניות עזה, במשיכות מכחול אקספרסיביות ובטקסטורה עשירה. לכאורה אין חוקיות וסדר, השכל כמו נכנע לרגש המתבטא בעוצמה. התוצאה המתקבלת היא אבסטרקטית על פי רוב למרות שכמעט בכל ציור נוכל לגלות איזה דימוי מסקרן כמו דמות אישה או מספר נשים, עין, מגן דוד, פני ציפור ועוד. 'לגעת בחיים', תערוכת יחיד שישית לאמנית יפית איטח המוקדשת לזכרו של בנה סמל צחי איטח ז"ל. אוצרת: סיגל מאור.

מוצ"ש,17.2.18 בשעה19:00 ,בית 'יד לבנים', דרך ארץ 3, אשדוד.

הכניסה חופשית –הציבור מוזמן.